למצוא את "שביל הזהב" בתרגול יוגה מאת אילנה פיורסקי

יוגה היא אודות פנימיותו של האדם, לכן ה"עבודה" מתרחשת בפנים.
בכל מצב בחיינו מתקיים תהליך בן שלושה שלבים: ה"לפני", ה"באמצע" וה"אחרי". כל שלב בפני עצמו יש לו התחלה, אמצע וסוף. לעתים ה"באמצע" של התרגול עובר בזרימה, ורק "אחרי" חשים כאב בנקודה מסוימת או באיזשהו איזור בגוף.
אז קודם כל זה סימן שהשרירים עבדו והגוף פעל והשתדל. ייתכן ובמהלך התרגול הוא עבר את גבול יכולתו, ייתכן גם שהכאב נובע מזיכרון העבר, מבעיות שאדם מביא עמו לשיעור.
אם הגזמנו מעט במאמץ, הכאב יחלוף תוך יום או תוך מספר ימים. העיקר שלא להיבהל ולברוח, שאם לא כן נפסיד את השיעור. הכאב הינו מורה המלמד אותנו לזהות הרגלי חשיבה והתנהגות ואת הגישה שלנו כלפי מצבים שונים. "בריחה" ממצב כלשהו במהלך תרגול יוגה הינה "בחירה" בהתנהגות מסוימת המשקפת התנהגות דומה בחיי המתרגל בסיטואציות דומות מחוץ למזרון היוגה.

יישום שלבי היוגה במהלך תרגול:

1) אי-פגיעה הינה הבסיס ליוגה: איך לתרגל ביעילות ובנחישות, מתוך התחשבות במגבלותינו ומבלי לפגוע בעצמנו; ומצד שני לא לוותר לעצמנו יותר מדי. מהו שביל הזהב?
2) כנות היא השלב הבא: לא לשקר לעצמנו. אדם יכול "לעבוד על כל העולם" אך אינו יכול לרמות את עצמו לאורך זמן. האמת בסופו של דבר מתגלה. האם אנו מתרגלים עם "יתר מוטיבציה" בדחיפת גופנו מעבר לגבול יכולתו? או לחלופין, האם אנו מתרגלים עם "חסר במוטיבציה" רק בגלל שאנו חושבים שכך "צריך" לתרגל. מהו שביל הזהב?
3) אי-גניבה - לא לקחת מה שלא שייך לנו ושלא הרווחנו ביושר. הפער בין הרצון ליכולת גורם לנו לעתים להתנהג בגישה של גנבים. מה היינו רוצים להשיג בזמן שאנו מגזימים ודוחפים את הגוף מעבר לגבול יכולתו? ומאידך, מדוע לעתים אנו מוותרים מראש על כל מאמץ?
4) השלב הרביעי הוא פיתוח מתינות – להתבונן ברצונות ובמה שמלהיב אותנו ומצד שני לשים לב לתגובות שלנו אליהם. מה מושך ומה דוחה אותנו ומהו שביל הזהב עבורנו?
5) השלב האחרון הוא אי-חמדנות - היכולת לקבל את עצמנו כמו שאנחנו. להשלים עם מה שיש. לומר תודה על היש הזה ולא לפתח תסכולים בגלל מה שאין. מהו שביל הזהב עבורנו?

את שביל הזהב האמור אין מורה שיוכל ללמדנו. התרגול האמיתי הוא לגלות זאת בעצמנו: בנכונות שלנו להיכנס פנימה, להתבונן, להקשיב, לחקור, ולהיות בקשר עם כל מה שקורה בגוף ועם הקשת הרחבה של התחושות שהוא מכיל; להיפגש עם הנשימה ועם מערכת היחסים שבין הגוף והנשימה; להיות בקשר עם מחשבות שצצות במהלך התרגול ועם מה שאנו מרגישים בעקבות כך.
תחושות לא נעימות שצצות תפקידן לעורר אותנו לבדוק ולחקור איך לנוע בתוך מצב נתון באופן שהכי מתאים לנו, ולמצוא את הדרך להתחבר חזרה לתחושות של נינוחות.

משהצלחנו לזהות את נקודת גבול היכולת שלנו ולפגוש אותה - יופי. אז מתחיל תהליך של היכרות, של פיתוח מערכת יחסים עם המקום הזה, של התבוננות מתוך מרחב שמאפשר לנו בכל רגע בחירות חדשות. בעקבות כך מתרחש שינוי באותו מרחב פנימי שקראנו לו קודם לכן גבול, ואנו מוצאים עצמנו בנקודת גבול חדשה מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ.

והיה ולא הבחנו בכך במהלך תרגול, ויש לנו כאבים אחרי, עלינו להיות סבלנים עם עצמנו ולהמשיך לפתח את תשומת הלב למה שקורה לנו באותו ה"באמצע". לדרך.
וכמו שהעין אינה יכולה לראות את עצמה, גם אנו איננו יכולים לראות את עצמנו; לשם כך נחוץ מורה חיצוני שמשמש לנו מראה והגה שמכוון.
מודעות היא המפתח לחופש!
 

גרסה להדפסה | שלח למתרגל אחר