לספר על חנה

לספר על חנה בצורה מסודרת זה אתגר- גם כי היא חיה כל רגע בנוכחות מלאה וגם כי היא הצטרפה מיד לסדר של הזולת: אז איך אוכל לתאר אישה שהסדר שלה הותאם כל רגע בעבורך?
בכל זאת לקחתי סדר אחד מנווה שאנן שמתאר אסנה טובה לשלביה, ואנסה לתאר משהו מחנה:
השלב הראשון מתואר כ-undoing the body: מה שחנה עשתה בטבעיות היה לנער ולטלטל ולנענע את כל הגוף בחופשיות עד שאם באנו לעוד שעור יוגה ושההשתתפות כבר תעשה לנו את זה- תוך מספר דקות של התחלה מצאת את עצמך מעורב/ת במאה אחוזים וקצת קצר/ת נשימה....
השלב השני נקרא intent : איך יוצרים intention בדרך כלל? - אומרים מראש מה האסנה הבאה ואז מתכוונים אליה. אבל אם הקוסמת כבר מלאה את כל החדר בתערובת מיוחדת של חול וקודש, אז לא צריך במיוחד to intend ... ואולי כאן אפשר לומר "בכל מקום בו נהיה ונזכור בו את חנה - נחוש לעומקה את כוחה של כוונה..."
ארבע - כפות הרגליים rooting: השורשים של חנה הם אב ואם ששכלו עשרות בני משפחה בשואה והצליחו להקים כאן משפחה עם שלוש אחיות שחנה האמצעית, והם דברו וסיפרו והשרישו בה גם אהבה רבה לטבע וליופי שבו, גם חמלה רבה וסנגוריה מיידית לבני אדם, גם הומור מרחם על טבענו, וגם חוסר רתיעה מוחלט מלטפל בכל צורך פיזיולוגי, רגשי או רוחני של כל מי שנזקקו, ולעשות זאת טוב. חנה שכללה את היכולת להיות מושרשת במציאות של הזולת - ולטפל בו או בה בכישרון נדיר, ששורשו במתנת-אל.
השלב החמישי באסנה טובה הוא connecting: והיא הייתה מחוברת. בפרסומת אפשר לומר: Hanna-connecting people. הנה כמה מהמילים שכתבו לה:
"חנה נשארת אצלי בגוף במגע, בחיוך, בליטוף..."
"יכולתי תמיד להרגיש אצלך בבית. אני שמחה שיש בי תמיד משהו ממך בתוכי...."
"עוד בילדותי זוכרת איך הרגשתי בוגרת במחיצתה כי תמיד דברה בגובה העיניים, תמיד כינסה אותי בתוכה שתפה ויצרה אווירת אהבה..."
"את נמצאת בתוכי כמו נשימה. בכל הוראת יוגה רכה ונינוחה את שם - אלו המילים שלך, אני רק מזיזה את השפתיים. את ההרפיה והחום למדתי ממך, את החדר הנעים והקסום עוד לפני שאת בכלל מתחילה ללמד..."
"קסם-חום- כנות- אכפתיות- היא פשוט תפשה מקום ענק בלב שלי - רק על זה שהיא הייתה פשוט מי שהיא הייתה ותחשבו איזה מיוחד זה... ככה לתפוש פינה בלב של אנשים רק בלהיות עצמך..."
"ואם ישבת לצידה זכית למגע היד המלטפת-מרחפת-מרפרפת על ידך המעניקה לך את האנרגיות החיוביות בעולם, את הכוח לאהוב וליצור ולשמוח..."
"את והעיניים הזוהרות שלך והקול שלך. "בטח", אמרת כל פעם שלא הצלחתי תרגיל, "בטח שאת יכולה" - ויכולתי. הסבלנות שלך... אהבת האדם חסרת הגבולות - לכולם הייתה לך אוזן, זמן, הקשבה אמיתית. ולמי לא עזרת? בעצה, בידיעה שיכול להיות טוב יותר.. ותודה על היוגה השפויה שלך שלקחה מה שטוב מאיפה שרק אפשר והעבירה אותו הלאה, לפי הצורך..."
השלב השישי הואbreathing : אם החיים הם שעור יוגה...הנה דרכי נשימה שחנה אהבה ותרגלה המון: "היינו הולכות לסרטים וההרגשה שלי הייתה שמי שלא ראה סרט עם אמא שלי לא באמת נהנה מסרט. היינו בוכות, צוחקות ומנתחות את הסרטים. אם זה היה סרט פעולה אמריקאי והגיבור שוב הצליח, כל העולם היה מפנה מבטו לאמא שבדיוק צעקה "יש" בקולי קולות". "היא אהבה לרקוד. היא הייתה אישה מלאת מרץ שלא פחדה לבטא רגשות. כשהיינו כועסות היינו סוגרות את החלונות באוטו ומוציאות את הכעס באיזה צעקה טובה ומשחררת..."
השלב השביעי בתיאור אסנה טובה הוא elongating: התארכות נאותה תלויה בהשתרשות טובה. חנה השתרשה בדרך הכי אורגנית טבעית ומיידית בלבבות של כולם וגרמה לכל אחד ואחת להרגיש יותר שווים, יותר גדולים ממה שהרגישו קודם.
המלווה הרוחנית של חנה בחודשיה האחרונים כתבה:
כשנכנסנו לדמיון מודרך תמיד ראית את עצמך רצה במרחבים פתוחים, וגם הריצה הזאת הזכירה את הרצון להתקדם אל עבר האינסופי והפתוח והבלי גבולות. "אני דוהרת אל האינסוף" היא אמרה. וגם: "אינני רוצה למות בת 20". יש מימד של התארכות בשתי אמירות כאלה שנאמרו שלושה חודשים לפני...
במהלך השנים הוספתי לי ארבעה שלבים בתיאור של אסנה טובה: הראשון, השמיני כאן, הוא arriving: כל מי שעשו יוגה עם חנה חוו את הדרך המיוחדת שלה לגרום לנו להגיע, לשהות במתיקות שהיא מאפשרת. כתלמיד מתחיל הצטרכתי כ-5 שנים להבין שיש לי קשר עם אישה שהגיעה- a perfect being. כל ימינו יחד זכרתי אמת נעלה זו.
התוספת השנייה בתוך אסנה היא enjoying: בכל שעור יוגה בביתנו, כשהייתי בגינה, יכולתי לשמוע פעם, פעמיים, חמש התפרצויות של צחוק מצלצלות של המשתתפות. בחשבון פשוט כשהמורה חיה את מה שהיא מלמדת, מגיעים לעשרות צחוקים בכל יום מימי חייה.
השלישית ( עשר כאן) מתוארת כ-appreciating: הודיה, הערכה של מה שיש ואשר נגיש לנו כמשתתפים ולומדים את החיים כשעור.
טליה:..."כששאלתי אותך אם תרצי לחזור לגיל התיכון, ענית לי שלא תהיי מוכנה לעשות את זה, רק אם יבטיחו לך שתקבלי גם את השכל שיש לך היום. בכל השיחות שהיו לנו תמיד אמרת שאת מאושרת מהחיים שלך, יש לך משפחה שאת אוהבת, בן זוג שהוא פרטנר אמיתי לחיים ועבודה מספקת...חיית חיים שלמים, אהבת את החיים ותמיד נשארת אופטימית וחפה ממרירות גם כשהיו לך כל הסיבות לכך..."
ולבסוף, goodbyeing: הפרידה מתנוחה מלאת חיים, שמחה, התלהבות ואתו משהו שלפני המילים ומעבר למילים שחנה חיתה. כתבה לה חברת ילדות: "אי אפשר היה להיות עצוב לידה ובימים ההם של טרום מודעות, טרום סדנאות, היא כבר התחילה את דרכה המיוחדת של צדיקה אמיתית..."
חנה הייתה מלכתחילה הגשמה של דברי סוואמי שיווננדה:Serve, love, give, purify, meditate, realize. מורה אחר שלה כינה אותה free spirit - ואפילו נשימותיה האחרונות השתחררו בקלות מגופה השקט, שהיה בשלוש וחצי השנים כמעט ללא כאבים.
המורה שלה ליוגה קרא לה Shanti- devi- אלת השלום. חנה הביאה שלום לכל נפש.
טליה – "...אנחנו שמחים ומודים על השנים שכן היו לנו ביחד. חיוך והקול שלך ילוו אותי תמיד ואני אשתדל לקיים את הצואה שלך לאהוב את העולם, לחיות כל רגע ותמיד לבחור בטוב".

גרסה להדפסה | שלח למתרגל אחר