על פרדה ואהבה מאת שמעון בן אבי

הסיפור על אקלאביאס מתוך המהבראטה מלמד אותנו על מורים שבוחרים תלמידים ובעיקר על תלמידים שבוחרים מורים. אקלאביאס בוחר בדרונה למורה בכך שהוא מנשק את טביעות כפות רגליו של דרונה. הוא מצהיר בכך, שהוא הולך בדרכו של דרונה – היכן שכפות רגליו דרכו הוא ילך. כלומר, הוא מקבל את הוראתו של דרונה בשלמות, גם אם זה, דרונה, לא קיבל אותו כתלמידו.
בגעגועים ובדממה אני רושם מילים אלה, שהמורה שבחרנו ללכת בדרכו, ללכת בעקבות כפות רגליו, סרי ק. פטבהי ג'ויס ממייסור, יצא משער החושים. אתמול, ה-18 במאי 2009, בשעה 2:30 שעון הודו, הודיעו על פטירתו.
במהלך היום ישבנו, תלמידי קורסי המורים, בשונה מהמפגשים הרגילים, מחובקים בנרות וקטורת, וצפינו בסרטים וחומרים העוסקים בהוראתו של פטבהי ג'ויס. ניסינו יחד ללקט את החכמה המצויה בדרכו המיוחדת ליוגה. התמונה שעלתה הראתה את הערכים המהותיים ביוגה: צניעות, ענווה, אהבה, מחויבות ופשטות. ניסינו לראות לנגד עינינו את האיש מאותו כפר קטן בקרנאטאקה של 500 איש, רחוב אחד – כיצד אותו אדם ורוחו מגיחים אל תודעתם של שוחרי אמת בכל רחבי עולם, והופכים לאחד הצירים המרכזיים במסעם.
בשבת האחרונה העברתי במסגרת כנס מורי היוגה, סדנא תחת השם 'פטבהי ופטאנג'אלי', מתוך ידיעה ברורה שאלו הם מאורות גדולים כמו השמש והירח. אולי פטאנג'אלי הוא השמש, אך קשה לפעמים להתבונן בו בעיניים לא מיומנות; ופטבהי הוא הירח שניתן להתבונן בו בפשטות ובישירות, והוא מאיר לנו את הלילה והלילות. לעיתים האור בלילה משמעותי יותר מהאור ביום (ביום ממילא יש אור). מבט נוסף על הירח – הירח, אורו אינו אורו שלו, הוא מקבל את אורו מהשמש, ומעביר אותה אל החיים ואל כל מי שצריך אותה בעתים שאין בהם אור. כך גם פטבהי מאיר אותנו בפשטות מאורה של היוגה, בלי ניסיון לקחת לעצמו זכויות. נשאר שם בנוחות בצד, עם אותו חיוך, חוזר רק על מקצב הבריאה. וכך בכוח טאפאס ממשיך להחזיק את אותו מקצב של הבריאה במהלך 70 השנים האחרונות.
מחשבה שנייה שהוליכה אותי לקשר בין פטבהי ופטאנג'אלי – פטבהי הוא כאן וקיים, ו-פטאנג'אלי הפך למיתוס, נמצא אולי בסווארגה (בעולם האלים). והנה עכשיו, גם פטבהי, אני מאמין, עובר לסווארגה; אותו אחד שלימד ולימד ולימד, וביקש רק תרגלו תרגלו תרגלו. והכל הכל הכל יגיע.
כדי להמשיך את המסורת של פטבהי, אפסיק כאן, כדי לא לסלסל מידי במילים, כדי לא לקחת לעצמי זכויות. רק נאמר לו תודה ושוב תודה ותודה. שתהיה לנו הצניעות להמשיך ללמד את הדרך, דרכנו, ודרך תלמידינו.
בנמסטה ותודה, נמסטה.

גרסה להדפסה | שלח למתרגל אחר