אַ – מְחַיֵיה. פינה קטנה לנשימה מאת אסתי אור-ים

אַ – מְחַיֵיה. פינה קטנה לנשימה
טיול שני : מסלול "הדרך ההפוכה"

שלום לכולכם... אני רואה פה כמה מהפגישה שעברה, בואו התקרבו...גם החדשים.
אני כאן, קצת מסתירים אותי אבל אני ממש מתחת לאף שלכם, מורת הדרך שלכם לטיול של היום – הנשימה!
כן, כן, מתחת לאף, באופן מילולי. התקרבו בשקט, אחד אחד, אל מתחת לנחיריים, ותרגישו: קרירות נכנסת פנימה, חמימות יוצאת החוצה. נעים? מי שרוצה יכול להישאר כאן כל היום, כמו שומר סף בפתח של אתר תיירות, ולשים לב לכל אחד שנכנס עם השאיפה ולכל אחד שיוצא עם הנשיפה.
ו- אנחנו נכנסים...

נשאלתי בטיול הקודם למה דווקא דרך האף. פשוט, זה עוזר לי להיכנס לאווירה של הטיול.
יש כאלה שאוהבים קפיצות באנג'י – מהפה – קפיצה בבת אחת פנימה. אני שומרת קפיצות אלה לאירועים מיוחדים. בדרך כלל אני מעדיפה להרגיש איך בדרך הקצת איטית וארוכה, אני משאירה מאחורי כמה פירורי לכלוך שהסתננו פנימה יחד איתי, אני מתחממת בהדרגה ונהיית יותר לחה – נהיית תואמת לסביבה הפנימית, וככה מרגישה הרבה יותר נוח. זוכרים את הכניסה למערת הנטיפים בבית שמש, כשצריך להסתגל אל החום והלחות לפני שמגלים את היופי? ככה גם כאן בטיול הזה. ו..גם לי יש שאלה למי ששואל – מישהו חושב ברצינות שהאל או הטבע היה בורא לנו מן יצירת פאר באמצע הפרצוף רק בשביל משקפיים, ממחטות ומנתחים פלסטיים? לעומת זאת גברת "פה גדול" כל כך עסוקה בעניינים נוספים – יש לאכול, ולדבר, לצעוק ולצחוק, לבכות ולשיר ולחלל, ולנשק... רצוי לעזור לה ולשחרר אותה מתפקיד הנשימה, חוץ ממה שהיא ממילא חוטפת לה פה ושם.
אבל! מי שעדיין רגיל לשאוף ["לקחת אויר"] או לנשוף [להוציא] דרך הפה, ימשיך לעשות זאת, ורק ידמיין את הנשימה [שאיפה ונשיפה] עוברת דרך הנחיריים. יתכן שהן יתרגלו ויפתחו עם הזמן. בעתיד צפוי לנו סיור מיוחד בהם.
ועכשיו קדימה בעקבותי – [בתנוחת ישיבה נוחה פתוחה ומאוזנת, על כסא או כל מושב אחר, או בשכיבה על הגב, ואפילו בעמידה נוחה כמו בצ'י-קונג] שימו לב לשאיפה כל הדרך מקצות הנחיריים, שורש האף, חלל הראש, גרון, בית החזה וחזרה... [זה היה מסלול הטיול הראשון]

אחרי שהדרך הופכת להיות מוכרת, תוכלו להרגיש שיש עוד אתרים שיש בהם אקשן. למשל הבטן.
הניחו יד ברכות על הבטן, קצת מעל הטבור ושימו לב לתנועה שיוצרת השאיפה, לתנועה שיוצרת הנשיפה. אם אין בלבול בתנועת המטיילים והכל מתנהל כסדרו – בשאיפה הבטן תתמלא מעט ובנשיפה תשקע מעט. אל תתבלבלו! אנחנו לא ממלאים את הבטן אויר! מה שקורה הוא שמתחם הטיול שלנו הוא גמיש ומאורגן למופת. כדי להזמין אותנו פנימה, עם השאיפה, קירות בית החזה מתרחבים, שיהיה מקום – איזו הכנסת אורחים. הקיר התחתון בין החזה לבטן גמיש במיוחד – זו הסרעפת שהינה כיפה שרירית. לקראת השאיפה ויחד איתה היא נפרשת כלפי מטה לכל הכיוונים [גם לעבר הגב] וקצת דוחקת את אברי הבטן שיזוזו ויפנו מקום, לכן הם קצת בולטים, אבל בעיקר מתרחקים מהחזה. לעומת זאת כשצריך לפנות את האורחים, בנשיפה, הסרעפת חוזרת למקומה שהוא קצת כמו כיפה רפויה, או מצנח מקופל מוחזק בקצהו העליון בעצם החזה. אם זה לא מספיק ברור לאורחים, שרירי הבטן יתכווצו מעט וידחפו את הסרעפת עוד אל בית החזה, עד שהאורחים המאחרים יפלטו החוצה בנשיפה יותר נמרצת.

וכעת סוד קטן, שעל שמו נקרא הטיול היום: מסלול הדרך ההפוכה

בדרך ההרגל כאשר אנו רוצים או צריכים משהו אנחנו לוקחים, וכאשר רוצים יותר לוקחים יותר.
אבל ישנה דרך יעילה יותר, לפחות בנשימה.
1. שימו ידיים אחת מול השנייה על הבטן העליונה, חושו את שקיעת הבטן מתחת לידיים בנשיפה, ועליה שלה בשאיפה.
2. התרכזו בנשיפה. באופן רך, ותרו יותר בנשיפה. מגע הידיים עוזר לוותר מעט יותר.
3. חושו מה קורה בשאיפה. האם היא גדלה? האם זה קורה ללא מאמץ?

זהו כלל חשוב: אני הנשימה ניתנת לכם כמתנה וזכות. כאשר מוותרים - פתוחים לקבל יותר.
באופן פיזיולוגי, כל מאמץ הוא התכווצות שרירית. כל התכווצות של מעברי הנשימה מקטינה את נפחה. הכלל הזה תקף גם למי שיש לו בעיות נשימה. דווקא כך ניתן לעזור לו: למרות הרפלקס לנסות לשאוף יותר, להתחיל להתמקד בנשיפה. [יש לכך עוד כמה הסברים מדעיים מורכבים.]
ומכיוון שקשה להתחיל להתרגל בשעת קושי – כדאי לתרגל זאת באופן קבוע.

זהו גם שיעור חשוב על כוחו של ויתור כדי לקבל דברים.
אפילו במסעות מאתגרים שיש לנו בחיינו, היכן שיש להשקיע מאמץ, כדאי לשים לב לנשיפות של ויתור, כדי להשיג יותר בקלות את הצעד הבא. לכל אחד מאיתנו ישנה פינה שבה הוא יכול לוותר, ולראות מה יגיע.

אם השאיפה אכן גדלה ללא מאמץ. ניתן לתרגל את אותו עיקרון בשני מקומות נוספים:
1. כאשר כפות הידיים חובקות את צידי הצלעות המרחפות.
     א. מרפקים מתרחקים לצדדים, כפות הידיים כולל האגודלים פונות כלפי המרכז,  ומתאימות עצמן

     אל הצלעות.
     ב. לאחר שמורגשת הנשימה מתחת לכפות הידיים, אפילו מעט, בנשיפה הידיים עוזרות       

     בעדינות לכנס את הצלעות אל המרכז.
     ג. בשאיפה הצלעות יתרחבו יותר לצדדים באופן ספונטני.
אזור זה של הריאות, אשר בו מירב נאדיות הריאה פעמים רבות אינו מתורגל בתנועה. לכן תהליך החמצון והניקוי חלקי בו. תרגיל זה הופך את הנשימה יעילה בהרבה, כולל במאמץ.

2. כאשר כפות הידיים מונחות על החזה העליון [לוח הלב].
     א. האגודלים פתוחים לעבר עצמות הבריח, יתר האצבעות פונות אל עבר המרכז בהתאמה
     זוגית של אצבעות שתי הידיים.
     ב. חושו כיצד החזה נע כך שבשאיפה קצות האצבעות מתרחקים זה מזה ובנשיפה מתקרבים. 
     ג. בנשיפה סחטו בעדינות את החזה לכיוון המרכז. צפו בהתרחבות הספונטנית של החזה  

     בשאיפה.
זכרו לתרגל בעדינות ובמתינות, בתנוחה הנוחה לכם, משך זמן שמתאים לגוף ולסבלנות. לא יותר מ-10 דקות למתחילים. לפעמים הגוף אינו רגיל לכמות הגדולה יותר של חמצן וזה יוצר סחרחורת. לכן כדאי לתרגל בהתחלה זמן קצר, ולהאריכו בהדרגה. סחרחורת מעידה גם על דחיפה חזקה מידי בנשיפה ואולי על מאמץ בשאיפה. זהו סימן לנסות עוד יותר בעדינות. [סחרחורת בטיול שלנו מעידה שהתקרבתם מידי לקצה – חיזרו אל דרך האמצע.]
חיזרו לנשימה ה"רגילה", אשר בוודאי השתנתה. נוחו מעט והתבוננו בתחושותיכם, לפני שתמשיכו בכל פעילות.

ובסיורנו הבא – קפיצות על טרמפולינה. יהיה כיף!

אסתי אור-ים, מורה מוסמכת ובעלת ניסיון ליוגה ומדיטציה. מטפלת בנשימה. 

 

גרסה להדפסה | שלח למתרגל אחר