התועלת בתרגול יוגה לנוער ולנוער בסיכון

ליצירת קשר:

בשנים האחרונות בדקו מחקרים רבים את היוגה ככלי התומך בהתפתחות בני נוער הן מבחינת בריאותם הנפשית והן מבחינת איכות חייהם. התקופה המודרנית מאתגרת את בריאותם הנפשית התקינה של בני נוער. גיל ההתבגרות מתאפיין בהתמודדות עם שינויים גופניים מהירים, פיתוח זהות עצמית, התמודדות עם שינויים חברתיים, לחץ בנושאים כמו הצלחה, מקובלות חברתית, דימוי גוף ועוד. דרישות אלה יוצרות לחץ המשפיע על בריאותם הנפשית ואיכות חייהם. בנוסף, העיסוק האינטנסיבי של בני הנוער בטכנולוגיות התקשורת והמדיה משנה שינוי ברור את אורח החיים ואת סדרי העדיפויות שלהם.

על פי ג’וינט ישראל הוגדרו כ-400,000 ילדים ובני נוער עד גיל 17 כילדים בסיכון, כלומר בני נוער הנוקטים התנהגויות סיכון, בעלי הישגים נמוכים בלימודים, הסובלים מבעיות רגשיות או חברתיות, הנמצאים בסיכון לפגיעה גופנית (מאחרים או מעצמם), או חיים בסביבה משפחתית מאיימת ולא תומכת. נוער בסיכון זו אוכלוסייה של בני נוער, שבגיל מסוים עוזבת את כל האלטרנטיבות החינוכיות-לימודיות הפורמאליות, שמדינת ישראל מציעה.  ח. אדלר (1981) עומד על השלכותיו של מצב זה, שבו צעירים וצעירות בגיל ההתבגרות אינם משולבים באף אחד מן התפקידים שהחברה מועידה לבני גיל זה. לדבריו, השלכותיו של הניתוק מתבטאות בהעדר מגע וקשר עם מוסדות החברה, והדבר משפיע על התפתחותם. לטענת אדלר, הניתוק החברתי, או החיים בשולי החברה, משפיעים על הדימוי העצמי ועל הזהות העצמית, ומביאים ל ניכור כלפי החברה, ערכיה ומוסדותיה. עזיבת מערכת החינוך נעשית לפעמים מרצון, מתוך צורך לצאת לעולם העבודה ולעזור בפרנסת המשפחה, אך על פי רוב זו עזיבה מחוסר ברירה, בגלל אי יכולת להסתגל למערכת ולהשתלב בה. בכל מקרה עזיבה זו יוצרת מצב שבו יש בארץ שתי קבוצות של בני נוער: הלומדים, המנצלים את “התפריט” שהמדינה הכינה ומציעה להם, ו אלה שאינם מוצאים את מקומם בתוך המערך הקיים.

אגף קידום נוער שבמנהל חברה ונוער במשרד החינוך, מגדיר את קבוצת הנוער בסיכון כבני נוער הנמצאים במסגרות לימוד ומגלים סימנים של קשיי הסתגלות וסטייה ונשקפת להם סכנה לנשירה וניתוק. זוהי אוכלוסייה שרגלה האחת עדיין נמצאת בתוך המערכת, אך רגלה השנייה כבר מחוצה לה – בעולם העבודה או השוטטות. בני הנוער המטופלים ביחידות לקידום נוער באים ממשפחות בעלות מאפיינים של מצוקה וקשיי תפקוד בסיסיים.

אנו, כמורים ליוגה יודעים ומכירים שתרגול יוגה מרגיע את מערכת העצבים, מאט את קצב המחשבות, משפר את יכולת הריכוז, מלמד להתבונן פנימה ומסייע להבין ולקבל שאני אחראי על פעולותיי וכי כל התשובות נמצאות בתוכי. ידיעה זו רבת עוצמה וחשובה מאוד לבני נוער בכלל ולבני נוער בסיכון בפרט. כמורים ליוגה המעוניינים ללמד נוער נורמטיבי ונוער בסיכון חשוב שניקח בחשבון את ההבדל המהותי בין הוראת יוגה למבוגרים ובין הוראת יוגה לנוער ובפרט לנוער בסיכון.

הוראת היוגה לאוכלוסייה זו מעמידה לפני המורה אתגרים רבים. בראש ובראשונה יש חשיבות מכרעת ביצירת אווירה וסביבה שבה המשתתפים ירגישו נוחות ובטחון וירצו להגיע ולהשתתף בקבוצת התרגול. אפשר לעשות זאת באמצעות קביעת כללים עם התלמידים, ולשמור אותם בעדינות אך בתקיפות; להקפיד על עקביות במבנה השיעורים; לקיים שיחה על נושא השיעור, לבחור באסנות המקושרות לנושא והמתאימות למקצב חייהם, ולתת מקום לבוננות (מדיטציה) ולהרפיה. חשוב  שיידעו מה עומד לקרות בכל שיעור. הידיעה תאפשר להם להירגע וליהנות מהתרגול. חוויית העקביות אף יכולה לעזור להם להשיג יציבות בחייהם.

תלמידים בסיכון המגיעים ליוגה בפעם הראשונה מאופיינים במודעות גוף מעטה, לכן הכרחי שהמורה יבין את מאפייני גיל ההתבגרות ואת מאפייני נוער בסיכון, ויאמץ גישה נכונה ומתאימה (כיצד להתמודד עם התפרצויות, גילויי כעס, תוקפנות ועוד), וישתמש ביצירתיות וגמישות מחשבתית  על המורה לקבל  שגם שיעור שבו נלמדו חמש תנוחות ועשר דקות מדיטציה הוא הישג ענק.

המגע הפיזי של המורה בתלמיד עשוי להיות נושא טעון לחלק גדול מהתלמידים בסיכון (שיש ביניהם נפגעי אלימות ומבצעי אלימות), לכן חשוב מאוד לשים לב, לקבל מידע מהצוות המטפל ותמיד לבקש רשות לפני הנגיעה.

מורה ליוגה אשר מכיר את מאפייני הנוער בסיכון (התמכרויות, טראומה, אלימות, פגיעות מיניות ועוד) ובונה שיעור מתוך הכרות זו, יוכל לאורך הזמן להשיב לבני הנוער את השליטה על גופם, על מחשבותיהם ועל חייהם, ויידע להציב לפניהם הזדמנויות לשים לב לתחושותיהם הפיזיות ובהמשך אף להיות מסוגלים להגיב על תחושות, ובכך לעבד ולטפח אסטרטגיה אלטרנטיבית לגילויי כאב פיזי ומצוקה. למורה תפקיד חשוב בבנייה מחדש, בשיקום ובהטמעה הדרגתית  של יכולת ההכלה הפיזית והרגשית ויכולות נוספות המעוכבות ואינן מפותחות דיין עקב נסיבות חייהם.

כאשר בני נוער ונוער בסיכון נחשפים לתרגול יוגה הם מצטיידים בארגז כלים לריפוי עצמי מהעבר ומטראומות, והתרגול מאפשר להם להגיב לאתגרים חדשים בצורה בריאה יותר. האסנות המחזקות את הגוף הפיזי והמסייעות להתמודדות עם מחשבות מסייעות עד מאוד לנוער בסיכון להיפתח אל עצמם. התרגול מאפשר להם להתמקד בעצמם ולהתכנס אל עצמם, והדבר מביא ללמידה ולגמישות מחשבתית אודות מצבים יום-יומיים, קונפליקטים ודילמות שהם מתמודדים איתם. חיבור בני נוער ונוער בסיכון לקצב הנשימה, לחוקי אי-אלימות ואי-פגיעה, לאמירת אמת, לכוונה נכונה ולאורח חיים בריא, מפתחים בקרבם תחושת שייכות, הישגיות, יכולת וכלים להרפיה ולהפגת פחדים, מתחים ולחצים.

לסיכום, גיל ההתבגרות מתאפיין בהתמודדות עם שינויים מהירים, ובני הנוער חשופים ללחץ מסיבי להצליח בתחומים שונים. הדרישות הפנימיות (העצמיות) והחיצונית (הסביבתיות) יוצרות לחץ מוגבר המשפיע על בריאותם הנפשית ואיכות על חייהם, ומעמיד מכשול בפניהם בתקופה רגישה זו של חייהם. חשיפת בני הנוער לתרגול יוגה ולהשפעות התרגול תצייד אותם בכלים מאזנים לתקופה זו בחייהם, כלים אשר יסייעו להביאם לחיבור ולקשר בין הגוף-נפש-תודעה ויסייע להם להרגיש בטוח עם גופם ובתוכו, חיבור אשר יגרום להשפעה מיטיבה ברמה הפיזית, המנטלית והנפשית. בשנים האחרונות נעשים מחקרים רבים המוצאים כי יוגה היא כלי בעל ערך עבור בני נוער. אנו כמורים יודעים שהתרגול מסייע גם לנו להתמודד עם החיים מתוך יציבות פנימית ובגרות. כדי להגיע לבני הנוער עלינו כמורים לתווך עבורם את היוגה בצורה נכונה ומתאימה אשר תכוון אותם לאמץ את היוגה ככלי בעל ערך עבור עצמם. כמורים נוכל לעשות זאת באמצעות בניית תרגול ייחודי שיש לחקור ולהעמיק בו בפני עצמו.

כתבה: כרמית שגב

מורים המעוניינים לחקור ולהעמיק בנושא הוראת היוגה לנוער ולנוער בסיכון מוזמנים לענות על השאלון  לחץ כאן

ביבליוגרפיה:

  1. אדלר , ח. (1981). “נוער במצוקה – מי? מדוע ? האין ברירה? ” בתוך: סקירה חודשית (4), המכון לחקר הטיפוח בחינוך, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
  2. פרסומי ג’וינט ישראל אשלים, 2016.