כשיוגה פוגשת אי שקט

ליצירת קשר:

“איך היית מכנה את האוכלוסייה שמגיעה לכאן? נוער בסיכון?” אני שואלת בשיחה אחרי תרגול. אריאל[1] חושב רגע ומבטל קליל את הסיכון: “סיכון… מה הם מסכנים? את הסביבה? או שהסביבה מסוכנת להם? הייתי אומר שזה נוער מיוחד. אנשים שיודעים שיש דרך אחרת, והם מוכנים לעשות את הוויתור כדי לעשות לעצמם יותר טוב. הם יודעים שבזה שהם עוזרים לעצמם ויוצאים מהמסלול הרגיל, ל”דרך הישר” (מסמן גרשיים עם האצבעות) זה ישפיע גם על אחרים, וככה יותר אנשים יהיו בטוב”.

‘החוט המשולש’ הוא בית חם לנוער ולצעירים במרכז ירושלים, העובד בשיתוף עם משרד הרווחה ועומד תחת פיקוחו. הבאים אליו מקבלים בו עזרה ותמיכה מגוונת – ליווי אישי בעל אופי טיפולי, ארוחה חמה, ואף שיחות סלון ספונטניות. המסגרת פתוחה לחלוטין. כולם מתקבלים באהבה. אם מישהו שם מנסה לסחור בסמים, להשתמש בהם או לפגוע בסובבים, הוא יתבקש, בצורה עדינה וסבלנית,  לעזוב.

אני מדריכה ב’חוט המשולש’ שיעורי יוגה בכל יום ראשון וחמישי. כאשר הגעתי בפעם הראשונה הם דאגו להסב את תשומת ליבי לכך שמדובר במסגרת פתוחה, והנוער מאופיין במוטיבציה מעטה, כך שעליי להנמיך את ציפיותיי בהתאם. חצי שנה לאחר המפגש הראשון הצליחה היוגה לבסס מעמד פופולרי בקרב באי ‘החוט המשולש’. אשתף אתכם כאן בכמה חוויות מרחיבות לב.

לאחר תרגול קצר, שבו חמש בנות התמסרו ליוגה נידרה, התיישבה ענבר. היא הדליקה סיגריה ולא ידעה נפשה מרוב התרגשות על ה’טריפ’ שעברה. היא סיפרה על חוויות LSD דומות שהיו לה. היא דיברה ודיברה, ואז נעצרה וקבעה נחרצות שיוגה נידרה זה יותר טוב מכל החוויות שעברה.  היא המליצה לי לא לנסות LSD לעולם, ויצאה.

אביב, עדין ומופנם, השתתף כבר בשיעורי יוגה כמה פעמים. כאשר ראה אותי מגיעה מכיוון כיכר ציון בבוקר יום ראשון, הוא היה בדרכו החוצה כדי לארגן לעצמו עוד גרם. חבר שהיה איתו לחץ שיזוזו. אביב התלבט לרגע והחליט לדחות את העסקה המיוחלת עד לאחר שיעור היוגה. נדמה היה שתוך כדי תרגול הוא ניהל דיון עם גופו, ולבסוף החליט ללכת עם הכסף שבידו ל’בית רוחות ושדים’– אטרקציה בעיר.

יוחאי הבין שהיוגה יכולה לעזור לו לפתור התקפי זעם בלתי נשלטים. לאחר התרגול הוא תיאר בפניי בפירוט איך דיבוק אוחז בו ואיך מצא את עצמו אזוק. שוטרים סיפרו לו שדקר שלושה אנשים. מתוך תחושה של העדר שליטה הוא ממשיך להגיע לשעורי היוגה.

מקרים כמו אלו, שמעידים על השפעה עצמתית במפגש עם היוגה, קורים על בסיס שבועי.  יש תחושה שכל חשיפה של יוגה, ולו חד-פעמית, יוצרת אירוע מכונן בזיכרונו של המתרגל.  אולם הכי מפתיעים הם המתמידים המעטים. חלקם מגיעים במיוחד לשיעור. הרי מה שמאפיין אוכלוסיות בסיכון הוא קושי להתמיד, ולכן הפליאה רבה. מהו סוד היוגה הפועל עליהם?

את עוצמת התרגול אני רואה בזמן השיעורים, בתרגילים הכי פשוטים. לדוגמה, כאשר אני נותנת הוראה לנער כף יד, לעצור, ולחוש בזרמים. אז מגיעות תגובות נרגשות. ראיתי חצי חיוך מופיע בתגובה למתיחה צדית עדינה. וכך גם אחרי התרגול: מתעוררת פתיחות רגשית –שיחות כנות על פחד, קבלה עצמית או דחף לשתף בסיפורים טראומתיים.

אריאל טוען שהנוער שמגיע ל’חוט המשולש’ ולזולות ברחבי העיר עושה זאת כדי להיטיב.  אני מניחה שמול הרצון להיטיב ניצבים כוחות חזקים של התמכרויות ותנאי חיים קשים, שמרחיקים את הנוער מפעולות שיכולות להועיל לו.  מהי מטרת היוגה?  להביא טכניקות להכרה בהירה? לקדם התפתחות אישית? האין זה בולט במיוחד ששיבוץ היוגה בעבודה עם צעירים בסיכון הוא שידוך מושלם?

[1] כל השמות בדויים

כתבה: נעמי לוסין

ברצוני לקדם קבוצת עניין שתעסוק בהגשת יוגה למסגרות לצעירים ולהתקדם במחקר בנושא זה. אשמח ליצור קשר עם מורים ליוגה שכבר עובדים עם נוער וגם עם מורים שמעוניינים בעבודה כזו. פנו אליי אם ברצונכם לשתף פעולה או לחלוק את ניסיונכם. 

Yoga.naomi.lossin@gmail.com