אסתי אור ים

ממתי אנחנו במסע? האם מזמן שאנחנו קוראים לו כך, או מעת ששאלנו את השאלה הראשונה שלנו, אפילו אם לא הובעה במילים? אולי הוא טבוע בנו כשם שהצמיחה טבועה בעץ?
המסע האישי שלי התנהל בכמה שבילים. נכון יותר, על פני כמה מפות, שהן כמו שקפים מונחים אחד על גבי השני, מאירים ומגלים את "הדברים החשובים הסמויים מן העין"
• מסע הרוח אל מה שמעבר למציאות הגלויה.
• המסע של הבנת היחסים הנפשיים עם עצמי והזולת .
• מסע הגוף המגלה את עצמו.

וזהו מה שאני מנסה לאפשר לאחרים ללמוד.

בתחילת לימודי המדיטציה והיוגה, נאמר לי כי אהיה מורה. פחדתי וסירבתי, עד שהבנתי כי מאחורי נמצא ידע גדול ממני, שאני שמחה לחלוק בו עם אחרים. וכי כל מה שעלי לעשות הוא להיות לו צינור, נקי ככל האפשר. עמדה זו שנראית צנועה, נטעה ונוטעת בי ביטחון ושקט, ומזכירה לי את הכיוון הנכון.

מה שאני מנסה להעביר בעיקר מתוך המסע שלי, אינו צרורות של ידע, חשוב ככל שיהיה, אלא אפשרות להיפתחות התבוננות וצמיחה שלך התלמיד/ה – במה שחשוב לך, מעט או הרבה, בקצב שלך.